בני זוג צעירים הופכים להורים. הם מתחילים לדמיין את האינטראקציות החיוביות והמרוממות שיהיו להם עם ילדיהם. מן הסתם, תוכחה וביקורת אינן משחקות תפקיד בסצנה מאושרת זו. למרבה הצער, כעבור זמן לא רב, מציאות החיים וחובת החינוך המוטלת על ההורים מחייבות אותם, לתקן את ילדיהם, לנזוף בהם ולהוכיח אותם מדי פעם. אולם פעמים רבות, כאשר הם מנסים לנקוט צעדים אלו הם מגלים שמאמציהם אינם נושאים פרי במקרה הטוב או מזיקים במקרה הגרוע. מכל מקום, ברור שההלכה מחייבת אותנו להוכיח את עמיתנו ולהדריך ולתקן את ילדינו במקרים מסוימים.

מאמר שלם:תוכחה ללא הרס

במרץ 2011 התפרסם במגזין של עתון “המודיע” בארה”ב מאמר בשם “חיזיון התעתועים של ההערכה העצמית”. כותב השורות, המתאר את עצמו כ”מורה בישיבה תיכונית ומאמן אישי”, כותב כך: “תנועת ההערכה העצמית היא ההיפך הגמור מכל מה שלמדנו מגדולי המוסר”. הוא מצטט מִכְּתָבָיו של הרב שלמה וולבה כדי לבסס קביעה זו

מה בין הערכה עצמית לגאווה  מאמר השלם

הבעיה ושמה נוער נושר הפכה לנושא מרכזי לדאגה בקהילה החרדית. מאמרים רבים נכתבו בנושא, וכמעט בכל כינוס המתקיים מטעם ארגון חרדי כלשהו, מוקדשות סדנאות לסוגייה זו. למרות שאין להשיג מספרים מדויקים, רוב המחנכים והעסקנים סבורים כי הבעיה הולכת וגדלה בקצב מבהיל. עסקנים רבים המתמצאים בתחום מכנים את התופעה בשם “מגיפה”.

במאמר זה ייסקרו הנקודות אותן מקובל להביא כגורמי סיכון אצל ילדים חרדיים מתמרדים (“נושרים”). כותב השורות יוכיח כי קיימת נטייה חזקה – אמנם מתוך מיטב הכוונות – להמעיט בחלקם של ההורים בבעיה, יבחן את הסיבות להתחמקות זו ויסביר כיצד דבר זה עלול להכשיל את המאמצים להביא להקלה במצב.

מאמר השלם: חלקם של הורים בקשר לנערים נושרים

אנשים מסוימים מערערים על הגישה החינוכית החיובית והרכה יותר הנהוגה כיום, שבה תומכים רוב גדולי ישראל והמחנכים בדורנו. אנשים אלה מסתמכים על הגמרא בכתובות דף נ’ ע”א הממליצה על גישה קפדנית בלימוד עם ילדים מעל גיל 12, כולל ענישה גופנית ומניעת מזון (ראה רש”י שם). בתגובה, אני מבקש להעלות את הנושאים הבאים:

מאמר השלם:ענישה גופנית: האם השתנו הזמנים

בשנים האחרונות חלה עלייה דרסטית ברמת התחרותיות ובשימוש במבחנים פומביים, תחרויות ופרסים כדי להמריץ ולהגביר את התחרותיות הזו במוסדות החינוך שלנו. כל מוסד חינוך המכבד את עצמו מעודד מגוון רחב של תחרויות ומבצעים נושאי פרסים (כגון מבצע מידות, משניות בעל-פה וכדו’), כאשר פעמים רבות מושם הדגש על ההנאה של להיות הטוב ביותר ועל הפרסים הנהדרים שאפשר לזכות בהם, יותר מאשר על ערך המטלה בעצמה. אמנם, יש בתכניות אלו תועלת, אולם לעתים קרובות נוצרות השלכות שליליות לא-מכוונות, שחלק מאתנו אינם מודעים להן.

הגישה העומדת מאחורי עידוד התחרות והפרסים, לה שותפים מורים (והורים) רבים, אומרת שכל מה שיגרום לילד להתנהג באופן הרצוי (להגיע בזמן לתפילה, ללמוד היטב וכדו’) יעזור לו לפתח הרגלים טובים ואין אפשרות שיש בכך צד שלילי. אחרי הכל, חז”ל בעצמם אומרים לנו כי “מתוך שלא לשמה בא לשמה”! ובספר החינוך (מצוה ט”ו) כתוב “אחרי המעשים נמשכים הלבבות”! נראה כי אותם דברי חז”ל מצדיקים שימת דגש על התנהגויות חיוביות שטחיות, ללא כל צורך להעסיק את עצמנו עם הפנמת הערכים הקשורים לאותן התנהגויות. נוכל פשוט להתרווח על כיסאנו “ולתת לטבע לעשות את שלו”, בעוד ההתנהגויות החיוביות מופנמות ומוטמעות באורח פלא.

מאמר השלם: תחרות ופרסים