ההשלכות הלא-מכוונות של תחרות ופרסים במסגרת חינוכית

בשנים האחרונות חלה עלייה דרסטית ברמת התחרותיות ובשימוש במבחנים פומביים, תחרויות ופרסים כדי להמריץ ולהגביר את התחרותיות הזו במוסדות החינוך שלנו. כל מוסד חינוך המכבד את עצמו מעודד מגוון רחב של תחרויות ומבצעים נושאי פרסים (כגון מבצע מידות, משניות בעל-פה וכדו’), כאשר פעמים רבות מושם הדגש על ההנאה של להיות הטוב ביותר ועל הפרסים הנהדרים שאפשר לזכות בהם, יותר מאשר על ערך המטלה בעצמה. אמנם, יש בתכניות אלו תועלת, אולם לעתים קרובות נוצרות השלכות שליליות לא-מכוונות, שחלק מאתנו אינם מודעים להן.

הגישה העומדת מאחורי עידוד התחרות והפרסים, לה שותפים מורים (והורים) רבים, אומרת שכל מה שיגרום לילד להתנהג באופן הרצוי (להגיע בזמן לתפילה, ללמוד היטב וכדו’) יעזור לו לפתח הרגלים טובים ואין אפשרות שיש בכך צד שלילי. אחרי הכל, חז”ל בעצמם אומרים לנו כי “מתוך שלא לשמה בא לשמה”! ובספר החינוך (מצוה ט”ו) כתוב “אחרי המעשים נמשכים הלבבות”! נראה כי אותם דברי חז”ל מצדיקים שימת דגש על התנהגויות חיוביות שטחיות, ללא כל צורך להעסיק את עצמנו עם הפנמת הערכים הקשורים לאותן התנהגויות. נוכל פשוט להתרווח על כיסאנו “ולתת לטבע לעשות את שלו”, בעוד ההתנהגויות החיוביות מופנמות ומוטמעות באורח פלא.

מאמר השלם: תחרות ופרסים